Bava Metzia 224

Kapitel 224

א שכיר בזמנו נשבע ונוטל וכו': שכיר אמאי תקינו ליה רבנן למשתבע ושקיל

1 DER LOHNARBEITER RANN INNERHALB DER FRIST SCHWÖREN UND [ZAHLUNG] ERHALTEN &C. Weshalb haben die Rabbanan bestimmt, daß der Lohnarbeiter schwöre und [seinen Lohn] erhalte?

ב אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן הני הלכתא נינהו הני תקנות נינהו אלא אמר רב יהודה אמר שמואל תקנות גדולות שנו כאן גדולות מכלל דאיכא קטנות

2 R. Jehuda erwiderte im Namen Šemuéls: Hierbei lehrten sie bedeutende Halakhas. — Sind diese denn Halakhas, es sind ja Verordnungen!? Vielmehr, erwiderte R. Jehuda im Namen Šemuéls: Hierbei trafen sie bedeutende Verordnungen. — Demnach gibt es auch unbedeutende!?

ג אלא אמר רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן שבועה דבעל הבית היא ועקרוה רבנן לשבועה דבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו דשכיר ומשום כדי חייו דשכיר מפסדנא ליה לבעל הבית

3 Vielmehr, erwiderte R. Naḥman im Namen Šemuéls: Hierbei trafen sie feststehende Bestimmungen; der Eid kommt dem Hausherrn zu, die Rabbanan aber haben ihn dem Hausherrn genommen und dem Lohnarbeiter zugeschoben, wegen seines Lebensunterhaltes. — Ist denn wegen des Lebensunterhaltes des Lohnarbeiters dem Hausherrn ein Schaden zuzufügen!? —

ד בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי דליתגרו ליה פועלים שכיר גופיה ניחא ליה דמשתבע בעל הבית ויפקע כי היכי דליגרוהו בעל הבית על כרחיה אגר שכיר נמי בעל כרחיה איתגר

4 Dem Hausherrn selbst ist es lieb, daß der Lohnarbeiter schwöre und [seinen Lohn] erhalte, damit sich ihm Lohnarbeiter vermieten. — Dem Lohnarbeiter selbst ist es ja ebenfalls lieb, daß der Hausherr schwöre und [von der Zahlung] befreit werde, damit man ihn miete!? — Der Hausherr ist [Arbeiter] zu mieten gezwungen. — Der Lohnarbeiter ist ja ebenfalls sich zu vermieten gezwungen!? —

ה אלא בעל הבית טרוד בפועלים הוא אי הכי ניתב ליה בלא שבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית

5 Vielmehr, der Hausherr ist mit seinen Arbeitern beschäftigt. — Demnach sollte er es ihm ohne Eid zahlen!? — Um den Hausherrn zu beschwichtigen. —

ו וניתב ליה בעדים טריחא להו מילתא וניתב ליה מעיקרא שניהם רוצים בהקפה

6 Sollte er ihm doch vor Zeugenzahlen!? — Dies wäre ihnen lästig. — Sollte er ihm doch vorher zahlen!? — Beiden ist es nachher lieber. —

ז אי הכי אפי' קצץ נמי אלמה תניא אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחבירו עליו הראיה קציצה ודאי מידכר דכירי ליה אינשי

7 Demnach sollte diesauch von der Preisvereinbarung gelten, während gelehrt wird, daß, wenn der Handwerker sagt: du hast mir zwei versprochen, und jener sagt: ich habe dir nur einen versprochen, derjenige, der vom anderen fordert, den Beweis zu erbringen habe!? — Die Preisvereinbarung behält man entschieden. —

ח אי הכי אפי' עבר זמנו נמי אלמה תנן עבר זמנו אינו נשבע ונוטל חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין

8 Aber dies sollte doch auch von dem Falle gelten, wenn die Zahlungsfrist verstrichen ist, während wir gelernt haben, daß, wenn die Zahlungsfrist verstrichen ist, er nicht schwören und [seinen Lohn] erhalten könne!? — Es ist feststehend, daß der Hausherr nicht das Verbot des Übernachtenlassens begehe. —

ט והא אמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא הני מילי מקמיה דלימטייה זמן חיוביה

9 Du sagest ja aber, der Hausherr sei mit seinen Arbeitern beschäftigt!? — Dies nur bevor die Zeit seiner Verpflichtung heranreicht,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel